גורינשטיין נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

א.כללי:

תביעה לפיצוי על פי פוליסת ביטוח נוסעים לחו"ל ובגין, אובדן כבודה.

ב.העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים:

הנתבעת, הינה המבטחת את מטענו האישי של התובע, במסגרת פוליסת ביטוח נוסעים לחו"ל (להלן: "הפוליסה") (נספח לכתב ההגנה). ביום 26/6/2009, שב התובע ארצה מפולין ועל פי הנטען, בהגיעו לנמל התעופה בן גוריון, גילה כי מזוודתו חתוכה ליד הרוכסן וחסרים בה, חולצה, עניבה וחליפה חדשים, אותם רכש בפולין ולאחר מכן, כשהגיע לביתו, גילה כי חסר גם סוודר. התובע פנה לחברת התעופה (אל-על) וזו, פיצתה אותו בסך של 309 ₪. לאחר מכן, פנה התובע לנתבעת והגיש תביעה לפיצוי, בגין הכבודה החסרה ועל פי הפוליסה. בטופס התביעה (נספח ג' לכתב התביעה), דרש התובע לפצותו בסך של 2,068 זלוטי בגין הפריטים שרכש בפולין וכן, בסך של 40 דולר, בגין הסוודר. לטופס התביעה, לא צרף התובע חשבוניות, אך צרף את תוויות המחיר של העניבה והחליפה (נספח ט, שם).

הנתבעת, פיצתה את התובע בסך של 2,268 ₪. מתשובת הנתבעת לתובע (נספח ד), עולה כי זו פיצתה את התובע, בגין המחיר המלא של החליפה והעניבה ולגבי יתר הפריטים, קיזזה 35% מערכם וזאת, בהעדר קבלות רכישה. כמו כן, מהפיצוי הופחת הסך של 40 דולר, בגין השתתפות עצמית וכן, סך של 309 ₪, אותם קיבל התובע מחברת התעופה.

לטענת התובע, הייתה הנתבעת צריכה לשלם לו את הסכום שדרש, ללא ניכוי של 35% מהפריטים. בנוסף טען, כי הנתבעת חישבה את הפיצוי המגיע, לפי ערך של 2.3 זלוטי לדולר, כאשר, בזמן רכישת הפריטים, היה שער החליפין, 2.1 זלוטי לדולר, בנסיבות אלה, טען כי על הנתבעת לפצותו, בסכום נוסף של 1,587 ₪, על פי החישוב שערך ושלח לנתבעת (נספח ז', שם) וכן תבע פיצוי של 150 ₪, בגין עוגמת נפש.

לטענת הנתבעת, התובע קיבל את כל הפיצוי המגיע לו. על פי הנטען, בהתאם לקבוע בפוליסה, (ס' 5.2ב, חלק ד), במידה ולא יוצגו קבלות רכישה, בגין פריט כלשהו, תשלם הנתבעת בגינו את ערכו בניכוי פחת, בגין בלאי, שלא יפחת מ-35% מערך הפריט, כחדש. הנתבעת הוסיפה, כי בהתאם לחלק ד, סעיף 5.3 לפוליסה, מקום בו הייתה הכבודה, בחזקת מוביל אווירי (חברת אל-על במקרה דנא), ינוכה מהפיצוי, התשלום אותו יקבל התובע מהמוביל האווירי ולכן, נוכה מהפיצוי, הסך של 309 ₪, אותם קיבל התובע מאל-על. כאשר, בנוסף לסכום זה נוכה הסך של 40 דולר, בגין השתתפות עצמית (ס' 2.22, חלק ד לפוליסה). אשר לשאלת שער החליפין, טענה הנתבעת, כי בהתאם לסעיף 6.5 לפוליסה, שער החליפין מחושב לפי מועד התשלום על ידי הנתבעת ולא לפי שער החליפין, במועד רכישת הפריטים.

ג.דיון והכרעה:

יאמר מיד, כי לאחר עיון בטענות הצדדים, עדויותיהם והראיות השונות ובמיוחד הפוליסה, לא שוכנעתי, כי עלה בידי התובע להוכיח את טענותיו, בדבר פיצוי בחסר ולבסס את תביעתו במידה הדרושה. מאידך, שוכנעתי, כי הנתבעת פעלה בהתאם לתנאי הפוליסה ומכאן, כי יש לדחות את התביעה.

בכתב תביעתו ובעדותו, לא התמודד התובע כלל, עם תנאי הפוליסה וטען את טענותיו, מבלי להתייחס לאמור בה. כאשר, עיון בפוליסה, מגלה, כי הנתבעת פעלה כדין ופיצתה את התובע בסכום, אשר לו הוא זכאי והכל, בהתאם לתנאי הפוליסה, כפי שאפרט להלן.

סעיף 5.2ב לחלק ד לפוליסה קובע כי "...במקרה ואין למבוטח קבלות קניה מתאריכים קודמים לתאריך הנזק, יוערך ערכו של הרכוש הניזוק על ידי המבטח אולם בכל מקרה, יהיה התשלום המירבי שישולם בגין אובדן או נזק למטען כלשהו ערכו של הפריט כחדש בניכוי בלאי שלא יפחת מ-35% (הדגשה שלי- מ.ב)". אם כן בהתאם לקבוע בפוליסה, יש לנכות לכל הפחות, 35% מערכו של כל פריט, אשר לא הוצגה קבלת קניה בעניינו (גם אם זה היה פריט חדש). בנסיבות אלה, משלא הוצגו קבלות קניה, לעניין החולצה והסוודר, פעלה הנתבעת כדין, כאשר ניכתה 35% מערכם.

סעיף 5.3 לחלק ד' לפוליסה קובע כי "... הייתה הכבודה בחזקת מוביל אווירי...יפצה המבטח את המבוטח רק מעל סכום הפיצוי שישולם ע"י המוביל". במקרה דנא, הייתה הכבודה, בחזקת מוביל אווירי, היא חברת אל-על, אשר פיצתה את התובע בסך של 309 ₪, בגין אובדן הכבודה ולכן, בהתאם לתנאי הפוליסה, הפיצוי לו זכאי התובע, הינו, רק בגין החלק שהוא מעל לפיצוי, שקיבל מאל-על ולכן, הנתבעת פעלה כדין, כאשר ניכתה מהפיצוי, את הסכום אותו קיבל התובע מאל-על (בסך 309 ₪).

סעיף 2.2 לחלק ד' לפוליסה קובע כי על כל תביעה בגין אובדן כבודה תחול השתתפות עצמית בסך של 40 דולר ולפיכך, הנתבעת פעלה כדין, כאשר ניכתה מהפיצוי, את ההשתתפות העצמית.

סעיף 6.5 לפוליסה קובע כי "...כל תשלום במטבע ישראלי עפ"י פוליסה זו יבוצע לפי שער החליפין היציג של המטבע הנוגע לעניין ביום ביצוע התשלום (הדגשה שלי- מ.ב) למבוטח ע"י המבטח". מהאמור עולה, כי בבוא הנתבעת לשלם למבוטח, פיצוי, אשר ערכו הוא במטבע זר, תעשה ההמרה לשקלים, בהתאם לשער החליפין ביום התשלום. נוכח האמור, את הפיצוי המגיע לתובע, הייתה הנתבעת צריכה לחשב בהתאם לשער החליפין, ביום בו שילמה לתובע, כפי שאכן עשתה ולא, לפי שער החליפין, ביום בו נרכשו הפריטים, כפי שטוען התובע. בנסיבות אלה, חישוב שער החליפין, על פיו שולם הפיצוי לתובע, נעשה בהתאם לקבוע בתנאי הפוליסה.

מן המקובץ לעיל, עולה, כי כאשר חישבה הנתבעת את הפיצוי המגיע לתובע, פעלה באופן מדוייק, לפי תנאי הפוליסה ולפיכך, אין לקבל את טענות התובע בדבר פיצוי בחסר.

ד.סוף דבר:

הנני מורה על דחיית התובענה. בנסיבות העניין ונוכח מיהות הצדדים וטיבו של ההליך, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ג סיון תש"ע, 26 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: